תזונה

התנין הוא טורף-על, ואין לו אויבים טבעיים (למעט האדם ותנינים אחרים). התנין טורף את כל בעלי החיים - החל מבקר ומיונקים הבאים לשתות בנחלים ובנהרות בהם הוא חי, וכלה בדגים החיים בו. החיה היחידה שחיה באזור החיות של התנינים היא ההיפופוטם, שגודלו הרב ועורו העבה מקנים לו ביטחון יחסי מול התנין. הוא ניזון מחרקים קטנים ועד תאו, והתצרוכת השנתית שלו מהווה עשירית מצריכת בשר ממוצעת של אריה, כך שהתאו משביע את התנין למשך מספר חודשים. מכיוון שהמטבוליזם של התנין איטי למדי, הוא יכול לצום למשך חודשיים בממוצע. בחורף התנין צם לחלוטין.

רבייה

בחודש אוקטובר הזכרים נאבקים על שטחי מחיה ועל הנקבות, ובנובמבר נגמרת עונת הרבייה. הנקבה חופרת בור בעומק של 30 עד 40 סנטימטרים, ושם היא מטילה את הביצים. היא משאירה את הביצים בבור שבחול למשך שלושה חודשים. היא עוזרת לתנינים לבקוע על ידי נגיסה קטנה בהם. בממוצע, רק ביצה אחת מתוך 50 זוכה להביא לעולם תנין שישרוד עד למוות טבעי. כלומר, לאחת מתוך שתי נקבות ישרדו בין וולד אחד לשניים בממוצע.

 

מיון

בסוג תנין (Crocodylus) כלולים המינים הבאים:

• תנין אמריקני (Crocodylus acutus)

• תנין צר-חרטום (Crocodylus cataphractus) - הועבר מסוג יחיד Mecistops

• תנין אורינוקו (Crcodylus intermedius)

• תנין ג'ונסטון (Crocodylus johnstoni)

• תנין פיליפיני (Crocodylus mindorensis)

• תנין מורלט (Crocodylus moreletii)

• תנין היאור (Crocodylus niloticus)

• תנין גינאה החדשה (Crocodylus novaeguineae)

• תנין הביצות (מגר; Crocodylus palustris)

• תנין הים (האינדו-פסיפי; Crocodylus porosus)

• תנין קובני (Crocodylus rhombifer)

• תנין סיאמי (Crocodylus siamensis)

התנין בתנ"ך

התנין מוזכר רבות בתנ"ך והוא מן החיות הבודדות המוזכרות בסיפור הבריאה. כבר ביום החמישי בורא ה' את התנינים והיא החיה היחידה המוזכרת בשמה. לתנינים ישנה גם משמעות סימבולית ומיסטית:

• "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (בראשית א כא)

• ""כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם מופת ואמרת אל אהרון קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין"" (שמות ז ח)

• "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם; שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם." (תהלים עד יג)

• "הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הָאָרֶץ; תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת" (תהלים קמח ז)

• "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" (דברים לב לג)

• "הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט)

• "הֲיָם אָנִי, אִם תַּנִּין, כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר" (איוב ז יב)

לעתים משמש התנין כשם נרדף לנחש.

לפי ביקורת המקרא, אזכורי התנין במקרא מראים על כך שהמקרא דוחה את סיפורי הבריאה הקדומים. לפי סיפורים אלו, התנין נחשב לחיה חזקה בעלת כוחות אדירים. אולם, המקרא מדגיש כי אלוהים ברא את התנינים ("ויברא אלהים את התנינים"), ומכאן שהם יצורים הכפופים לו. אזכורים נוספים במקרא, כמו אלו שמופיעים בישעיהו ובאיוב, מראים על כוחו הרב של התנין כפי שנתפס בתקופה הקדומה, לפי שנרמז כי לתנין הייתה מלחמה גדולה עם האל, ובסופה אלהים ניצח. ניתן לראות זאת בציטוטים שלעיל: ישעיהו רומז כי אלוהים ניצח את התנין בקרב, ואיוב מוחה כנגד מעשי האל נגדו, וגורס שאין האל צריך לשים עליו משמר, כפי שעשה לתנין.